קנדידה במעיים – האם אכן בעיה?

בשנים האחרונות רופאים גסטרואנטרולוגים "מוצפים" בפניות של מטופלים ש"זיהו" אצלם תסמינים של קנדידה במעיים. בחלק מן המקרים הם אף עברו בדיקת צואה ייעודית שהוכיחה הימצאות קנדידה. מה המשמעות של הממצא הזה? האם אכן  הקנדידה אחראית על התסמינים? ואם כן,  איך מטפלים בה? ד"ר אולגה ברקאי מסבירה.

קנדידה במעיים הינה פטרייה שבאופן תקין שוכנת בריריות ועור של רוב האנשים. היא אינה גורמת לשום נזק או אי נוחות. יחד עם זאת, בתנאי חום ולחות היא נוטה להתרבות ולגרום לגירוי עור ודלקת. הדוגמה המוכרת לכולנו היא תפרחת חיתולים. הקפדה על כללי היגיינה, כולל ניקוי יסודי של המקום ומניעת הפרשות ולחות, תפתור את הבעיה.

קנדידה גם גורמת לדלקת בנרתיק של אישה. הרי תנאי הסביבה שם "אידיאליים" להתרבותה. במקרים כאלה, דרוש בד"כ טיפול אנטיפיטרייתי מקומי- קרם, נרות ועוד.

ומה לגבי קנדידה במערכת העיכול?  גם כאן,  היא אינה אורחת, אלא תושבת קבע. היא נמצאת בחלל הפה ובמעי של אנשים רבים. גם כאן, היא לרוב תישאר "שקטה" ולא תגרום לבעיה כלשהי.

סיבות לקנדידה

הסיבה השכיחה ביותר ל"התעוררות קנדידה" היא טיפול אנטביוטי. אנטיביוטיקה נוטה לחסל חיידקים אחרים, מה שנותן לקנדידה אפשרות להתרבות ו"להשתלט" על הסביבה. במקרה כזה תופיע פריחה לבנה על הלשון שתגרום לצריבה בפה,  שינויי טעם ועוד. גם סכרת, גיל מבוגר, היגיינת פה ירודה ותותבות מהווים גורמי סיכון להתרבות הפטרייה. טיפול מקומי – טיפות ו/או סירופ המכילים תרופה אנטיפטרייתית ייעודית- בשילוב עם הגיינת פה מיטבית, איזון סכרת וכד', בדרך כלל יפתרו את הבעיה.

לעתים נדירות יותר- במיוחד באנשים עם דיכוי מערכת החיסון, הדלקת תתפשט מחלל הפה לוושט. היא תגרום לכאב בבליעה. כאן, האבחון יצריך כבר בדיקת גסטרוסקופיה. מראה  אופייני של הוושט בשילוב עם ביופסיה יאבחן את הבעיה  ויוביל לטיפול בתרופה אנטיפיטרייתית, שתינתן בדרך כלל בכדורים למס' שבועות.

ולבסוף,  מה בדבר קנדידה במעי?  האם שם היא עושה לנו משהו רע?

הפטרייה, כאמור, חייה במעים של אנשים רבים. לכן היא כמובן תהיה גם בצואה. באדם  עם מערכת חיסון תקינה, היא לא גורמת לנזק ולכן לא מצריכה שום טיפול. באנשים עם דיכוי חיסוני קשה בעקבות מחלת AIDS,  לימפומה, לויקמיה,  השתלות, טיפול כימותרפי או טיפול מדכא חיסון אחר – הקנדידה עלולה להפוך לאלימה, לחדור לרירית המעי  ומשם לדם. כך היא עלולהולגרום לדלקת קשה ואף לסכנת חיים. כאן דרוש טיפול אנטיביוטי ייעודי למשך מס' שבועות, הניתן דרך הווריד.

מהו מיקרוביום?

הבנו כבר, שקנדידה היא תושבת לגיטימית במעי שלנו. היא חיה שם לצד מיליוני חיידקים אחרים, שקרויים  יחד בשפה הרפואית: "מיקרוביום". בשנים האחרונות, מחקר בתחום מיקרוביום הולך ותופס תאוצה. עדיין רב הגלוי על הנסתר, אך אנו כבר יודעים שהמיקרוביום אחראי  על תפקידים רבים במערכת העיכול. לכן,  אסור לנו לשנות ובטח ובטח "לחסל" אותו.

ברור גם שהמיקרוביום שלנו (כמו רוב איברינו) אינו מושלם. הוא זה שגורם  כנראה ל"התססה" של סוכרים מורכבים מסויימים שהגוף שלנו לא יודע לפרק ולספוג "בכוחות עצמו". הגזים הרבים שנוצרים תוך כדי תהליך ההתססה עלולים לגרום לנפיחות בטן, כאב ולעתים גם שלשול. כלכלה דלת סוכרים  עשויה להפחית את התסמינים, בלי לפגוע במיקרוביום עצמו.

רוב הדיאטניות היום יודעות להמליץ על דיאטה דלת סוכרים ולתת הנחיות מפורטות. האם תתמידו בכך? זה כבר בידיים שלכם.

הכותבת היא מומחית לגסטרואנטרולוגיה ואנדוסקופיה מתקדמת ומנהלת מכון גסטרואנטרולוגי במרכז רפואי ברזילי .