דימום במערכת העיכול: גורמים, תסמינים ודרכי אבחון
דימום במערכת העיכול יכול להופיע באזורים שונים – מהוושט ועד פי הטבעת. בחלק מן המקרים הדימום יהיה קל ויחלוף מעצמו, אך במקרים חמורים יותר הוא עלול לגרום למצב חולני רציני ואף מסכן חיים. יתרה מזו, גם כאשר מדובר בדימום קל ולא מסוכן כשלעצמו, הוא עלול להצביע על מחלה רצינית במערכת העיכול שחשוב לאבחן בזמן.
דימום במערכת העיכול: הגורמים
גורמים שונים יכולים להוביל למצב של דימום במערכת העיכול בדרגות חומרה שונות ואלה העיקריים:
- כיב פפטי (אולקוס) – פצעים הנוצרים בדופן הקיבה או התריסריון, בשל חומציות יתר ו/או זיהום על ידי חיידק ההליקובקטר פילורי.
- תהליך דלקתי – בקיבה (גסטריטיס) או במעיים (מחלות כמו קרוהן וקוליטיס כיבית). גם דלקת בוושט כתוצאה מהחזר קיבתי ושטי (רפלוקס) עלולה לעתים להיות קשה ולגרום לדימום.
- דיברטיקולוזיס (מחלת סעיפים)– סעיפים הם מעין כיסים קטנים בדופן המעי הגס, הנוצרים במהלך החיים בשל היחלשות דופן המעי. סעיפים הם תופעה שכיחה ביותר (רואים אותה בכ- 50% ממטופלים מעל גיל 50) ולרוב אינה גורמת לבעיות. לעתים נדירות יכול להתפתח דימום מאחד הסעיפים.
- דליות בוושט – מצב חירום ומסכן חיים, המתרחש בעיקר על רקע של שחמת הכבד. דליות הן כלי דם ורידיים פתולוגיים בהם יש גודש של דם.
- אנגיודיספלזיה – התפתחות בלתי תקינה של כלי דם ברירית מערכת העיכול, שעלולה לגרום לדימומים חוזרים במערכת העיכול.
- טחורים – ורידים מורחבים בפי הטבעת, שעלולים להוביל לכאבים ולנטייה לדימום באזור.
- פיסורה אנאלית – קרע (סדק) באזור פי הטבעת שגורם בעיקר לכאב אך גם לדימום – בדרך כלל קל.
- גידולים – גידולים שפירים או ממאירים במערכת העיכול עשויים לגרום לדימום.
- פוליפ במעי הגס – על אף שמרבית הפוליפים לא גורמים לתסמינים, חלקם עלולים לדמם.
תסמינים של דימום במערכת העיכול
התסמינים תלויים בחומרת הדימום ובמיקום הנגע המדמם לאורך מערכת העיכול.
- דימום מדרכי העיכול העליונות (הוושט, הקיבה והתריסריון) – עשוי להתבטא בצואה שחורה (מלנה), הקאה דמית או הקאה בצבע "קפה טחון".
- דימום ממערכת העיכול התחתונה (המעי הגס) – מתבטא בדרך כלל בהופעת דם אדום בצואה. עם זאת, דימום חזק במיוחד ממערכת העיכול העליונה עשוי גם לגרום להופעת דם טרי בצואה, ולהפך – דימום איטי (יחסית) מהמעי הגס עשוי להסתמן כצואה שחורה (מלנה). כאשר הדימום מהיר ו/או משמעותי, המטופל עלול לסבול מסחרחורת, חיוורון, חולשה קיצונית ואף התעלפות. במקרים אלה, כמובן, יש לפנות מיד לחדר מיון. כאשר קצב הדימום איטי מאוד, ומתמשך לאורך זמן, ייתכן שלא נראה אף אחד מהתסמינים הללו, והביטוי היחיד לדימום יהיה אנמיה מחוסר ברזל, שתתגלה בבדיקות דם.
כיצד מאבחנים דימום במערכת העיכול?
- בדיקות אנדוסקופיות – בדיקות אלה מבוצעות על ידי צינור וידאו גמיש, המוחדר דרך פי הטבעת (קולונוסקופיה, לאבחון מערכת העיכול התחתונה) או דרך הפה (גסטרוסקופיה, לאבחון מערכת העיכול העליונה). בדיקות אלה מאפשרות מבט מעמיק ומדויק על דרכי העיכול, ולכן מהוות שיטת אבחון יעילה במיוחד. כמו כן, במידת הצורך ניתן במהלך הבדיקה לבצע פעולות מסוימות לעצירת הדימום, כמו גם ליטול דגימת ביופסיה לבדיקת ממצאים חולניים. בדיקות אנדוסקופיות יובילו לאבחנה מדויקת של מקור הדימום בלמעלה מ- 90% מהמטופלים.
- בדיקות דימות לא פולשניות – בחלק קטן מהמטופלים לא תימצא הסיבה לדימום בגסטרוסקופיה וקולונוסקופיה. במקרים אלה ההנחה היא שמדובר בדימום מהמעי הדק – צינור מפותל באורך כ-6-7 מטרים, שנמצא בין הקיבה לבין המעי הגס, וקשה לבדוק אותו עם מכשיר אנדוסקופ. כאן עומדים לעזרתנו CT ו- MRI בפרוטוקולים מיוחדים שמאפשרים הדמייה מכוונת של המעי הדק. בדיקת כמוסת וידאו אנדוסקופית (capsule videoendoscopy) מאפשרת הדמייה של כל המעי הדק בעזרת מצלמת וידאו זעירה שנבלעת, עוברת את כל המעי ובסוף מופרשת בצואה.
ד״ר אולגה ברקאי היא מומחית לגסטרואנטרולוגיה ומנהלת המכון הגסטרואנטרולוגי במרכז הרפואי ברזילי, בעלת ניסיון של יותר מ- 20 שנים באבחון וטיפול במחלות מערכת העיכול וביצוע בדיקות גסטרוסקופיה וקולונוסקופיה, בדיקת קפסולה אנדוסקופית וגם בדיקות אנדוסקופיות מורכבות יותר (כגון EUS ו- ERCP). לקביעת פגישת ייעוץ עם ד״ר ברקאי השאירו פרטיכם ונחזור אליכם בהקדם.