ציסטה בלבלב
ציסטה היא מעין כיס, או שקיק מלא בנוזל, והיא תופעה שכיחה מאוד בגוף האדם. רובינו שמענו על ציסטות בכליות, כבד, ובנשים גם בשחלות. בעשורים האחרונים, עם התקדמותן של בדיקות הדימות, למדנו שציסטות שכיחות גם בלבלב. מרבית הציסטות בלבלב אינן ממאירות (סרטניות) וכלל לא גורמות לתסמינים. עם זאת, חלק מן הציסטות עשויות להפוך לממאירות עם השנים, ואילו אחרות עשויות להיות מלוות בסימפטומים לא נעימים, ולפיכך מצריכות את הסרתן.
ניתן לחלק את הציסטות לשני סוגים עיקריים:
- ציסטות גידוליות – כלומר, הן תוצאה של גידול (שפיר בדרך כלל) שמפריש נוזל. אלה ציסטות שכיחות מאוד, שמתחילות מגודל קטן (מילימטרים ספורים), אך יכולות לגדול גם לגודל של מספר סנטימטרים. הן לרוב לא גורמות לתסמינים, ומתגלות באופן אקראי בבדיקות דימות – CT, אולטרסאונד או MRI, שבוצעו מסיבות אחרות. רובן יישארו שפירות, אך חלק קטן מהם יעבור התמרה ממארת במרוצת השנים.
- ציסטות שהתפתחו כסיבוך של דלקת לבלב חריפה או כרונית – ציסטות אלה נקראות גם "פסוידוציסטות" או ציסטות "מדומות". (השם "מדומה" מטעה. הציסטה הרי באמת קיימת, אך הכוונה היא שאין לה דופן מאורגנת, כמו לציסטות גידוליות, וזה חלק מן ההסבר לכך שהיא נוטה יותר לגרום לתסמינים). בהיותן דלקתיות, אין בהן שום סכנה של הפיכה לסרטן.
אבחון ציסטה בלבלב
כאשר מתגלה ציסטה בלבלב, הדבר החשוב ביותר הוא לזהות את סוג הציסטה, שיקבע גם את הפוטנציאל שלה להתמרה ממארת. אם נגיע למסקנה שמדובר בפסוידוציטסה – הרי שאין לה פוטנציאל להפוך לסרטן, ולכן היא מצריכה טיפול רק אם גורמת לתסמינים (כאב בטן, למשל). גם ציסטות גידוליות שונות אחת מהשנייה מבחינת הסיכון להתמרה ממארת. חלקן נטולות סיכון לחלוטין, ועל כך לא מצריכות אפילו מעקב. לחלקן פוטנציאל נמוך להתמרה ממארת (אחוזים בודדים), ועל כך הן מצריכות מעקב סדיר. לחלק קטן מהציסטות פוטנציאל גבוה להתמרה ממארת (או שהן חשודות כסרטניות כבר בזמן האבחנה הראשונית), ועל כן יצריכו הסרה כירורגית.
איך נדע באיזה סוג של ציסטה בלבלב מדובר?
כאן חשוב להיוועץ ברופא/ה גסטרואנטרולוג/ית עם התמקצעות מיוחדת בתחום הלבלב (שהוא/היא לרוב גם מוכשרים בביצוע EUS – ראו בהמשך). סיפור של דלקת לבלב בעבר, סיפור משפחתי של סרטן לבלב או דלקת לבלב, בדיקות דם (כולל סמני סרטן וסמני דלקת בלבלב), בדיקות דימות לא פולשניות (CT ו-MRI) יכוונו לאבחנה. אבל הבדיקה המדויקת ביותר ובעלת היכולת הגבוהה ביותר לאבחון סוגי ציסטה בלבלב – היא בדיקת אולטרסאונד אנדוסקופי (EUS).
במהלך הבדיקה מוכנס מכשיר אנדוסקופ המצויד גם במצלמת וידאו וגם במתמר אולטרסאונד זעיר לתוך הקיבה או התריסריון. משם ניתן לראות את הלבלב ממרחק של מילימטרים ספורים וברזולוציה גבוהה, להעריך את גודל הציסטה, את מיקומה המדויק בלבלב, את הקשר לצינור הלבלב ועוד. בחלק מהמקרים רק ההסתכלות יכולה לקבוע את סוג הציסטה (ולכן את הפוטנציאל שלה להתמרה ממארת). אם הסתכלות לבד לא מספיקה, ניתן לדקור את הציסטה בעזרת מחט ייעודית ולשאוב ממנה נוזל. בדיקת הנוזל (ביוכימית ופתולוגית) תאפשר להגיע לאבחנה מדויקת. הבדיקה מבוצעת תחת טשטוש, ולכן המטופל לא מרגיש אותה כלל. מלבד צום, היא גם לא מצריכה הכנה מיוחדת.
במקרה של ציסטה מדומה שגורמת לתסמינים ולא נעלמת מעצמה, אולטרסאונד אנדוסקופי מאפשר גם טיפול. בעזרת EUS ניתן לחבר את הציסטה לקיבה על ידי תומכן (סטנט), שיאפשר זרימת הנוזל של הציסטה לקיבה וייבוש הדרגתי שלה, ללא צורך בניתוח.
כאן המקום לציין שסרטן לבלב הוא גידול אלים מאוד עם סיכויי החלמה נמוכים. רק כ- 10% מכלל מקרי סרטן הלבלב מתפתחים מציסטות. אבל דווקא מקרים אלו ניתנים למניעה וריפוי – על ידי מעקב סדיר אחרי ציסטות, והסרתן בזמן, אם וכאשר הן מתחילות להראות סימני התמרה ממארת.
מעוניינים במידע נוסף על אבחון ציסטה בלבלב, בדיקת EUS וסרטן הלבלב? ד״ר אולגה ברקאי היא מומחית לגסטרואנטרולוגיה עם התמחות מיוחדת בתחום הלבלב ואנדוסקופיה מתקדמת, ובעלת ניסיון של 20 שנה בביצוע בדיקות EUS. לתיאום פגישת ייעוץ השאירו פרטיכם בתחתית העמוד ואנו ניצור אתכם קשר בהקדם.